שוקי גלילי SR

רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם וּלְבָבִי סַף דִּמְעָה.
אֵיכָה דַלֹּתֶם פִּתְאֹם, אֵיכָה חֲדַלְתֶּם יֶשַׁע!
אֵיכָה נֶעֱזַבְתֶּם בָּדָד, אֹבְדֵי עֵצָה וּנְתִיבָה,
לְלֹא מְחוֹנֵן וּמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְלֹא מְכוֹנֵן צָעַד.

…לָמָּה שָׁפֵל קוֹלְכֶם הַיּוֹם וּמַדּוּעַ כֹּה נָבְלָה שְׂפַתְכֶם?
וּתְמוֹל עוֹד צָלְלוּ אָזְנַיִם וְסִפִּים רָעֲשׁוֹ לִתְרוּעַתְכֶם.

…וּמַה-שֶּׁפֶךְ הַתָּמִיד מֵעַל כָּל-בָּמָה עַל קָדְקֳדֵיכֶם,
זִרְמַת מִלִּים נְבוּבוֹת, מִזְרַת מוֹץ וּנְעֹרֶת,
לַהֲפֹךְ יְקַר הֲגִיגְכֶם לְשִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם וּלְתוֹעֵבָה?

…וּמִי הִשְׁלִיחַ בָּכֶם לַהֲקַת חוֹרְצֵי עֵט וְלָשׁוֹן,
עֲדַת נְגוּעֵי אֱלֹהִים, אֲכוּלֵי מַשְׂטֵמָה וּמְזֵי קִנְאָה,
לְסַכְסֵךְ אֶתְכֶם אִישׁ בְּאָחִיו וּלְהַאֲכִילְכֶם אֶת-בְּשַׂרְכֶם
וּלְפַגֵּל עֲלֵיכֶם כָּל-קֹדֶשׁ בְּהֶבֶל פִּיהֶם וּבְמַגַּע אֶצְבָּעָם?

…מִי הִתִּיר אֲגֻדַּתְכֶם וַיֶּחֱצֶנָּה בֵּין נְעָרִים אֱוִילִים?
אָנָה נָפוֹצוּ נִקְבְּצֵיכֶם וּמַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ מְאַסִּפְכֶם?
אֵיפֹה נֶחְבָּא קוֹל הַמְצַוֶּה, מַדּוּעַ לֹא יַשִּׂיג אֹזֶן?

…אֵיכָה דַלֹּתֶם פִּתְאֹם, אֵיכָה חֲדַלְתֶּם יֶשַׁע!
אֵיכָה נֶעֱזַבְתֶּם בָּדָד, אֹבְדֵי עֵצָה וּנְתִיבָה! –
רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם וּלְבָבִי סַף דִּמְעָה.

מתוך ראיתיכם שוב בקצר ידכם, חיים נחמן ביאליק.
מוקדש לשרי העבודה, שעם אישור תקציב המדינה לשנת 2007 העניקו משמעות חדשה למילות השיר האלמותי הזה, בן שבעים וחמש השנים.

"…הנה, אתם בודאי אומרים לעצמכם, מפריע לו מה שנעשה בעזה? סימן שהוא שמאלני. וזה הכי גרוע. כי מה זה קשור, בעצם, מה שנעשה שם לימין ושמאל? למה הימני לא זועם על הנעשה בעזה בדיוק כמו השמאלני? הרי להיות ימני זה לא אומר להיות חסר מוסר ורגישות, נכון? להיות ימני ולהאמין בארץ ישראל השלמה לא אומר שצריך לדגול ברצח והרעבה המוניים של אוכלוסיה כבושה, נכון? אתה לא חייב לאהוב את כל הערבים בשביל לא למנוע מהם תרופות, נכון?"
(מתוך הפוסט הזה של דרור פויר.)

נכון. וזו בדיוק הסיבה שאני בעצמי הפכתי מ"ימני" ל"שמאלני". כלומר, אם להיות ימני זה להאמין בזכותנו על הארץ אז אני עדיין ימני. אבל אם להיות שמאלני זה לחשוב שאנחנו אחראים לגורלם של הפלשתינים אז אני שמאלני.

ואם להיות ימני זה להאמין שמי ששולח מחבלים להתפוצץ בערי ישראל לא ממש חייב להמשיך לחיות, אז אני ימני. אבל אם לחשוב שחיסול של אדם כזה יחד עם משפחה או שתיים זה דבר שאסור לעשות זה להיות שמאלני – אז אני שמאלני.

ויש עוד, אבל הבנתם.

אז נסו לקרוא מה שאומר פויר. אמנם סמולני, וכולנו יודעים מה עושה אחותו וכו', אבל כותב יפה. ואולי גם אתם תחשבו שהוא אומר דברים של טעם.

ותבואו להפגנה הערב, 20:30 בכיכר רבין. יהיו הרבה הרבה אנשים.  

כמו הרבה אנשים גם אני הלכתי שולל אחרי המיתוס לפיו רוב הגרמנים היו נאצים. כשביקרתי בגרמניה לראשונה בשנת 1993, כל קשיש מאפיר שיער נראה לי כמו קצין אס.אס. בדימוס. כל זקנה נדמתה בעיני לאווה בראון או לני רייפנשטל, או שדמיינתי אותה עובדת כאחות "רחמנייה" לצדו של מנגלה. ואפילו שנה שעברה, בביקור הראשון שלי בברלין, חשבתי לעצמי שהיום בעצם "אין בעיה" כי אפילו אנשים בני שישים ושבעים עוד לא נולדו, או שהיו ילדים קטנים, בתקופה הנאצית.

אבל מה הייתה התמיכה בנאצים בפועל? נכון לחלק לתקופות שלפני ואחרי עליית הנאצים לשלטון במרץ 1933.

בתקופה שקדמה לעליית הנאצים לשלטון, הם הצליחו להגיע ל-37 אחוזים מקולות המצביעים בשיא (יולי 1932). באותן בחירות היה שיעור ההצבעה כ-84 אחוז, כך שהשיעור הידוע של הנאצים מתוך כלל האוכלוסייה היה כ-31 אחוז: כמעט 13.8 מיליון נאצים. בבחירות הבאות, שנערכו בנובמבר אותה שנה, אחוז ההצבעה הכולל ירד והמפלגה הנאצית באופן ספציפי איבדה שני מיליון קולות.

מרגע עליית הנאצים לשלטון, הבחירות בגרמניה כבר לא היו חופשיות. הקומוניסטים זרמו בהמוניהם לדכאו, או סתם נרצחו. מי שסתם לא תמכו בנאצים, גילו מהר מאד שהם אינם יכולים שלא לשלוח את ילדיהם לפעולות הנוער ההיטלראי, וזמן לא רב אחרי זה הילדים שלהם כבר עקבו אחריהם – ובמידת הצורך גם הלשינו על חוסר הנאמנות של ההורים. לכן, לתוצאות הבחירות שהתקיימו בגרמניה החל משנת 1934 אי אפשר להתייחס כ"בחירה" מצד אזרחי גרמניה.

הנעלם הגדול הן הבחירות של 1933. אלו הבחירות הספק-חופשיות היחידות בהן הנאצים קיבלו יותר קולות ממפלגות השמאל בגרמניה: 44 אחוזים לנאצים לעומת 27 אחוזים למפלגות השמאל (ה-KPD הקומוניסטית וה-SPD הסוציאל-דמוקרטית. מפלגת המרכז קיבלה כ-10 אחוזים נוספים).

ההיסטוריונים יודעים לספר איך הנאצים עלו מ-2 אחוזים ל-44 אחוזים בתוך חמש שנים (או למעשה, ל-38 אחוזים מקולות הבוחרים, אם מתחשבים באחוזי ההצבעה בפועל). גם בבחירות האלה, כשהיטלר הוא קאנסלר והרמן גרינג שר הפנים, הנאצים לא זכו לרוב – וההיסטוריונים יודעים לספר שזה הפתיע ואיכזב מאד את היטלר. הם גם יודעים לספר שהתחזקות הנאצים על חשבון השמאל הייתה תוצאה של שריפת הרייכסטאג, בה הם האשימו את הקומוניסטים.

טכנית, גם אם שוכחים שהנאצים ניהלו את הבחירות של 1933, וליוו אותן במסע הפחדה – הרי שהם מעולם לא קיבלו רוב. לאותם קשישים שראיתי בגרמניה ב-1993 היה סיכוי טוב יותר להיות מתנגדי-נאצים (מלכתחילה ובוודאי בדיעבד) מאשר נאצים בעצמם.

מעשית, קצת יותר משליש מהגרמנים בשלהי רפובליקת ווימאר תמכו בנאצים. אבל כפי שאנחנו יודעים מההיסטוריה הפוליטית במדינות אחרות, בשעות קשות הרבה אנשים נוטים להצביע למועמדים ומפלגות "חזקים" תוך סתימת אף. וזה קורה אחרי התקדים של הנאצים בגרמניה.