זכויות עובדים והרשת

אם אתם מכירים קצת את חוקי העבודה, אולי כבר שאלתם את עצמכם את השאלה הזו: איך ייתכן שבמדינה עם חוקים מתקדמים כל-כך, מצב העובדים גרוע כל-כך?

הסבר אחד הוא הכשל באכיפה. אולי לא די בזה שיש חוקים, ואפילו לא מספיק שישנם בתי-דין לעבודה ורשויות שמטרתן לרכז ולברר תלונות של עובדים. אולי נדרש יותר מזה – פסקי דין מרתיעים, פעילות אכיפה יזומה, וכיוצא באלו.

מה שברור הוא שחוסר המודעות הוא גורם מכריע. אנשים לא מכירים את הזכויות שלהם, לא יודעים איפה לברר אותן, לא יודעים עם מי להתייעץ ולא מעיזים להסב את תשומת הלב של המעסיק – הבור או הציני – לכך שהוא פוגע בזכויות שלהם בניגוד לחוק.

כך או כך, הפתרון נמצא באינטרנט.

יש ברשת הרבה מקורות, אפשרות ליצירת קשר עם ארגונים ורשויות שיכולים לעזור, פורומים שבהם אנשי מקצוע יעניקו לכם ייעוץ חינם, ועוד כהנה וכהנה. זה לא פתרון פלא, אבל זו התחלה. ההמשך יהיה בזה שתגלשו, תקראו, ותעבירו הלאה. יש לכם חבר או קרוב שזכויותיו פגעות? תעשו לו ולעצמכם טובה גדולה, ותנקטו עמדה.

Google Suggest: תסתכלו עליו, תראו אותנו

Google Suggest, השירות החדש של אימפריית החיפוש, יותר משהוא יכול להיות שימושי בשבילנו, יכול ללמד אותנו על עצמנו.
בדומה לשירותים אחרים של Google, גם השירות הזה הוא רב-לשוני. התמיכה שלו בעברית, יכולה ללמד אותנו מה דוברי העברית מחפשים ברשת, ואגב כך לתת לנו מושג כלשהו על התרבות העברית.
 
הרעיון, אם טרם ניסיתם, פשוט למדי. כמו תכונת ה-AutoComplete שמשלימה עבורנו כתובות אתרים ושמות אנשי קשר באאוטלוק. מתחילים להקליד מילה, ועם כל אות שמצטרפת המנוע מציג את מילות החיפוש הכי שכיחות.
שלא במפתיע, מה שאנשים מחפשים באינטרנט הכי הרבה הם אתרי תוכן ובעיקר פורטלים (וואלה, נענע, תפוז, דפי זהב). לפעמים הם גם מחפשים אתרי אינטרנט שיעזרו להם לחסוך כסף (זאפ, שירונט, מילון).
העניין שלהם הוא לא רק בתקשורת מקוונת, אלא בתקשורת בכלל, אבל קודם כל בטלוויזיה (ארץ נהדרת, ערוץ הילדים, קשת). קצת בתקשורת טלפוניה (בזק, פלאפון) ופחות מזה בערוצי תקשורת אחרים (גלגלצ, הארץ).
אבל גם ליד המחשב, הישראלים מחכים לרגע שיעזבו את המחשב (חנוכה) ויצאו לטייל (כביש 6, רכבת ישראל, למטייל, צימרים).
ומה נשאר כדי להשלים את הא-ב? טוטו, סקס, יד ושם.
אינטרנט, כסף, טלוויזיה, טלפון, רדיו, עיתון, לצאת לטייל, כסף, סקס, מוות.
עוד על הנושא תוכלו לקרוא בפוסט מבט מסוייט על העתיד בצל Google.

מוכנות למלחמה

("מצטערים המפקד, יצאנו לטפל באיזה עניין ושכחנו להשאיר שמירה על הנגמש"….)

אם זה לא היה עצוב זה בטח היה מצחיק (או להפך?).
שתי ידיעות כפי שהופיעו הערב בהומפייג' של ynet.

כל מילה נוספת מיותרת.

כל הטורים שלי ב-ynet


טכנולוגיה והעניין החברתי
בין התפתחות הטכנולוגיה למצב החברתי

הצנזורה לא רלוונטית פרסומות מצונזרות בטלוויזיה? הן יעלו ברשת.
באינטרנט יסדנו את חברת המידע האו"ם ו-WSIS לא יצילו את העולם.
יש לנו ארץ נהדרת אל תאמינו ל-BSA. גם הפיראטיות אצלנו לא משהו.
בועת ההיטק 2 הבועה, משבר ההייטק והעניין החברתי.
קאזה טוב ליהודים שיתוף הקבצים דוחף את האינטרנט המהיר.
על סקרים, סוקרים ותוצאות אמת הסקרים השקריים על מספר הגולשים.
מדינה של פס-רחב

עולם משתנה
נוסטלגיה, מיתולוגיה, עתידנות ויומיום
הכי טוב לקנות באינטרנט
אדם נשך כלב בצ'אט
מה זה אינטרנט בשבילך
המציאות המדומה של הריאליטי
געגועי להפסקות החשמל 
שומעים טוב יותר
להשמדת העולם הקש Enter
לשתף קבצים להישאר בנאדם
נעלמו בעשן 

מלחמות טכנולוגיות
על הכוחות שמעצבים את העתיד
הפיראטיות האמיתית: מחוץ לרשת
היום שבו מת הספאם
סליחה AMD, אבל מה החידוש? 
מה עושה גוגל לדואר האלקטרוני
הסיכון שבזהירות יתר
מיחשוב המין: מיקרוסופט, ספאם ואינטרנט 
AMD, עניין של 10 מיליארד 

שכר המינימום: להעלות או לא? (עדכון)

האם להעלות את שכר המינימום או לא? מחקר שפרסם לאחרונה בנק-ישראל, שב ושכנע רבים מאלו שפקפקו בכך שפעולה כזו רעה לכלכלה ורעה לעניים.

אני, שאינני יכול להתחרות בכלכלני בנק-ישראל הבקיאים בדיסציפלינה שלהם, תקפתי את הנושא במישור המוסרי ברשימה האם הפגיעה בחלשים באמת תעזור לשיקום הכלכלה?.

לעומתי, יוסי לוי פרסם שתי רשימות על מחקר האוצר , בהן השלים את המלאכה, בניתוח מהוקצע של שיטות המחקר וניתוח התוצאות שלו.

המסקנה: המחקר של בנק-ישראל עשוי להיות שגוי במקרה הטוב או מגמתי במקרה הרע. בכל אופן, העובדה ששכר המינימום הקיים לא רק שאינו מוגדל, אלא גם לא נאכף, היא משהו שכולנו צריכים להתבייש בו.

אני שב ומזמין את מי שהנושא מדבר אל ליבו, להמשיך ולהשלים את המלאכה. אם בקישור לרשימות, אם בהוספת רשימה שכוללת ניתוח כלכלי יסודי יותר, או סתם בלקרוא ולהפנות אנשים. בינתיים, למי שרוצה להכיר את הנושא טוב יותר, הוספתי כמה קישורים חשובים.

קישורים רלוונטיים:
השפעת שכר המינימום על התעסוקה. סיכום המחקר של בנק-ישראל, שהגיע למסקנה שהגדלת שכר המינימום פוגעת בתעסוקה ומייקרת מוצרים.
"מדוע הכלכלנים טעו", מאמר מתורגם של ג'יימס גלברייט, שפורסם במקור בכתב-העת The American Prospect. הוא דן בין השאר בהנחות השגויות של הכלכלנים בניתוח נושא שכר המינימום. לגישתו, המחקר של בנק-ישראל ואחרים, בעצם מניחים את המבוקש.
המלצות לוועדה לבחינת שכר המינימום, מאמר מעניין באתר קו לעובד, שלמרות שהוא בן ארבע שניפ נותר אקטואלי.
"העלאת השכר תביא לפיטורי 7500 עובדים", הידיעה ב-ynet.
שכר המינימום: הזירה החדשה, כתבה ממעריב.

ויקי יותר טובה מ-Google

זה כבר כמה זמן שאני ממש מתענג על ויקיפדיה. כשפרוייקט אנציקלופדיית הקוד הפתוח הגיע ארצה, חשבתי לעצמי שזו יוזמה יפה, ממש רומנטית. הגירסאות הלועזיות, בעיקר הגירסה האנגלית, הפכו זה מכבר למקור לא-אכזב לאינפורמציה חיונית בכמה וכמה תחומים, עם יתרון מובן לערכים הטכנולוגיים. אבל עד כמה יכול פרוייקט כזה להצליח, במיוחד בגירסה העברית שלו?
אבל ככל שעובר הזמן, אני מוצא את עצמי גולש לויקי יותר ויותר, ואפילו חטאתי בעריכה של איזה ערך או שניים. הידיעה המשחררת, שהעבודה שאני משקיע היא רק חלק, רק פירור בתוך עבודת הצוות של רבים, גרמה לי ליהנות מהעניין. אולי בגלל שצורת העבודה הזו לא מטילה על כתפי הכותב אחריות כבדה – הרי הערך שכתב או ערך, עוד ייערך פעמים רבות, יתוקן וישופר. ככה ויקי עובדת.
אבל לאחרונה הבנתי שויקיפדיה היא לא רק מקור אינפורמציה, אלא גורם שמשפיע על תנועת הגולשים. זה היה כשגיליתי שהערך טחינה בויקי הישראלית כולל קישור לפרוייקט הטחינה הגדול ושהלינק הזה הכפיל את תנועת הגולשים לעמוד הזה באתר שלי.
רק כדי לסבר את האוזן, עמודים מתוך פרוייקט הטחינה מופיעים כבר זמן מה בראש תוצאות החיפוש של Google. ואכן, Google שמר עד עתה על תנועה מתמדת של גולשים לפרוייקט, כפי ש-Google יודע לעשות. ויקי פשוט הכפילה את התנועה הזו.
מה זה אומר? אפשר להעלות הרבה רעיונות, אבל אני מניח שזה פשוט מאד: Google משמש הרבה אנשים כתחליף לפונקציה שמילאו בעבר אתרי אינדקס. הרבה פחות אנשים משתמשים היום באינדקס אתרים כדי למצוא מידע בנושא כלשהו – פשוט מהיר יותר לגגל. אבל הסיבות המקוריות שבגללן נוצרו אתרי האינדקס, נותרו רלוונטיות, ואנציקלופדיה כמו ויקי ממלאת בחלק מהמקרים פונקציה דומה.
עוד בנושא תמצאו בפוסט מבט מסוייט על העתיד בצל Google.

כישלון הפסיכואנליזה

בתגובה לפוסט שלי על הספר "ללא פרויד, ללא פרוזאק", כתבה כרמלה את התגובה הבאה:

פסיכואנליזה היא עבודה קשה, מעמיקה ומקיפה, והצלחתה תלויה רבות במידת ההשקעה שהמטופל משקיע וביכולת שלו להיות כן עם עצמו ולהיות פתוח לשינויים משמעותיים בתפישה שלו את עצמו ואת חייו. עיקר העבודה לא מתבצע בטיפול עצמו אלא בין טיפול לטיפול, בחייו היום-יומיים של המטופל (כמובן שנדרש גם מטפל טוב, ואני יוצאת מנקודת הנחה שזה קיים יחד עם כל התשתית שמאפשרת טיפול איכותי. כולל כסף, מה לעשות).
הפסיכואנליזה מאפשרת לאדם להתפתח ולגדול בכל תחומי חייו. "מבט העל" (או מבט מן הצד) על החיים שמאפשרת הפסיכואנליזה, הפרספקטיבות החדשות על תהליכים שקורים לאדם בחייו, הם מתנות שיכולות לסייע לכל אחד, לא רק למדוכאים ולאומללים.
לעתים יש צורך בפתרון בזק מעשי, למשל כאשר אדם מדוכא מאוד ולא מתפקד (בעבודה, במשפחה). תרופות יכולות לגרום לו להרגיש טוב יותר, להעמיד אותו על הרגלים ולאפשר לו התחלה חדשה. ייתכן שמדובר במשבר חד פעמי, התרופות עוזרות ואחרי כמה חודשים אפשר לשכוח את כל העניין. עם זאת, סביר להניח שבכל זאת יש משהו שמהווה טריגר עבורו, משהו לא פתור, שיכול לצוץ שוב בתחומים אחרים או כעבור זמן. נניח שאותו אדם לקח תרופות והוא מרגיש מעודד ומחוזק. לדעתי, זו הזדמנות מצויינת לפנות לפסיכואנליזה כדי ללמוד יותר על עצמו, על התחושות שלו בעת שהיה מדוכא, וללמוד כיצד לחזק ולשמר את התחושות החיוביות והמעודדות שהוא חש עכשיו בחייו.
צמיחת שיטות אחרות לא מצביעה בהכרח על כשלון השיטה הקיימת, אלא על "גל" של הכרה בצורך בטיפול. כאמור, הפסיכואנליזה לא מתאימה לכל אחד ולא כל אחד מסוגל או רוצה להשקיע כל כך הרבה משאבים בפתרון הבעיות שלו, ובהחלט יש מקום לעוד פתרונות. אתה יכול לכרוך כאן גם את כל סדנאות המימוש העצמי, חלק מתופעות ושיטות העידן החדש, ולמעשה כל מה שכלול בהתעוררות של אנשים בעשרות השנים האחרונות לעסוק בעצמם, להבין את עצמם ולשפר את עצמם.
לגבי הטיפולים שנמשכים 5, 10 או 15 שנה, אני חושבת שאם אדם סובב סביב אותה בעיה במשך 15 שנה ולא מתקדם סנטימטר, הבעיה היא גם שלו וגם של המטפל שלא אמר לו 14 שנה קודם שזה לא הולך לשום מקום. או שראית יותר מדי סרטים של וודי אלן. (:

נתחיל בזה: כן, אני מודה שראיתי "יותר מדי" סרטים של וודי אלן. למעשה, נדמה לי שראיתי את כולם, או לפחות את הרוב המכריע, ובדרך-כלל יותר מפעם אחת.
נדמה לי שההצגה התיאטרלית של הטיפול הפסיכואנליטי בסרטיו של וודי אלן, מספקת נקודת מבט חשובה על המרכיבים הפולקלוריסטיים של הפסיכואנליזה. ישנה ביקורת חריפה יותר (כמו זו שבספריו של ג'פרי מוסאייף מייסון, "בגנות הפסיכותרפיה" והמשכיו), אבל די בזה שנראה את הביקורת שמציגים המטפלים והמטופלים שעבורם הפסיכואנליזה היא כישלון.
למעשה, ככל שאני יודע, גם הפסיכואנליטיקאים ברובם, כבר הפנו גב לרוב מרכיבי התיאוריה והפרקטיקה המקוריים של פרוייד. למיטב זכרוני, מלבד ההצלחה המרשימה בטיפול בהפרעות Multi Personality, יש תמימות דעים וגם בסיס מחקרי לטעון שהפסיכואנליזה הקלאסית היא שיטת טיפול לא מוצלחת.
אני מסכים איתך שטיפול דורש מאמץ ומסירות, של המטפל והמטופל כאחד. אני חושב שההצלחה תלויה גם במטפל, גם במטופל, גם בהתאמה שלהם זה לזה ובמידה לא מבוטלת בכישרון, בתבונה וביצירתיות של שניהם – מעבר לשיטה ולטכניקה. אני חושב שלא די בניסיון וידע כדי להיות מטפל טוב, ושלכל היותר הפרקטיקה הפסיכולוגית/פסיכיאטרית יכולה לסייע למי שממילא מוכשר לטפל, לעשות את עבודתו טוב יותר.
ובהתקיים כל התנאים האלה, אכן, הטיפול יכול לעזור למטופל לפתח את אישיותו, או לשנות את תפיסת עולמו. לא "לרפא" אותו אלא להעניק לחייו משמעות שונה, או לעזור לו לקבל את מציאות חייו ולחוש חמלה כלפי אחרים ו/או כלפי עצמו. או לעזור לו לפתח כלים טובים יותר להתמודדות עם היומיום ולהגשמת מטרותיו. במובן זה, הטיפול לא "מתקן" אותו כי הוא אינו "מקולקל". ואני בהחלט חושב שלראות במצוקה הנפשית של אדם פתולוגיה ותו לא, זו טעות חמורה.
אני חושב שאי אפשר בכלל להתווכח על זה ששיטות הטיפול השונות צמחו בגלל אוזלת ידה של הפסיכואנליזה. ברור לי לגמרי מדוע טכניקות ביהייביוריסטיות, יכולות להשיג בזמן קצר מה שפשפוש פסיכואנליטי בעבר לא עושה במשך שנים. ונראה לי מובן מאליו מדוע טיפול קוגניטיבי או הומניסטי, יכול לעיתים להשיג תוצאות טובות יותר באמצעות התמקדות בכאן ובעכשיו, היותר רלוונטיים. בסך-הכל, זה לא מקרה שרוב הפסיכולוגים משלבים היום בין השיטות.
אני לא מזלזל בכלל בהישגים של צורות הטיפול הללו. אני כן נוטה לזלזל בסדנאות מימוש עצמי ובפטפוטי ניו-אייג', למרות שאני מניח שיש אנשים שזה הדבר היחיד שהצליח להשפיע להם על החיים. יש בי סימפטיה כלפי זה; אין בי סימפטיה ליומרות ולשרלטנות שמסתובבים בתחום.
וכל זה כמובן לא קשור לאותם מקרים שבהם טיפול פסיכולוגי פשוט לא עוזר. הוא לא יכול לעזור לחולי נפש, וכנראה שגם לא עוזר לכמה סוגים של בעיות נפשיות שנחשבות "קלות יותר". אני חושב שהשימוש בתרופות צריך להיות מפלט אחרון, ויש לי אנטגוניזם רב כלפי שימוש מיותר בתרופות. אבל כנראה שיש מקרים שבהם זהו הפתרון הטוב ביותר.